מחלה ובריאות
מאת ישוע
באמצעות פמלה רוז קריב
תקשור זה הוגש בפני קהל ב-9 באוקטובר,
2005 בהארן, הולנד. הטקסט נערך קלות כדי להקל על הקריאה. תורגם מהולנדית לאנגלית
על-ידי טיניקה לבנדיג.
אני
מברך אתכם בחום ושולח לכם את כל אהבתי. אני אוהב אתכם מאוד. אהבתי אליכם אינה רק
בעלת טבע אוניברסלי אלא יש בה גם מגע אישי, כיוון שהכרתי רבים מכם כאשר הייתי כאן
על כדור הארץ יחד איתכם.
אני הוא
ישוע. אני חייתי על כדור הארץ כישו, התהלכתי בקרב בני האדם ואני יכול להעיד על
האהבה שנגישה לכולנו, מהמקור ששוכן בתוכנו. עכשיו, הגיע זמנכם לשאת את הלפיד. אתם
הזרעים שנובטים היום. זו המשמעות של לידתו מחדש של המשיח. לא אני (אותו אדם שפעם
חי על כדור הארץ) הוא זה שאמור לחזור, אלא העוצמה האוניברסלית של אנרגיית המשיח
היא שנולדת עתה בתוככם. אני כה שמח לתמוך בכם בתהליך זה על-ידי הימצאותי עמכם בדרך
זו.
בתחילת
הפגישה הזאת, פמלה וגריט שאלו אותי לאילו נושאים ארצה להתייחס ואני אמרתי להם:
"זה לא משנה, אני רוצה רק להיות עמם". אני רוצה לגעת בכם באמצעות
האנרגיה שלי ודי לי בכך. כיוון שהדבר היחיד שחשוב הוא שאתם תרגישו בלהבת הבהירות
שבתוככם, בלהבת האמת. זו המהות של אנרגיית המשיח.
בעבר
נשאתי את הלהבה הזאת, אבל עכשיו הגיע זמנכם להמשיך ולשאת את הלפיד הזה. חשוב
שתכירו בתוככם מי אתם. אתם נושאים את הלפיד הזה אתכם ואתם חייבים להבין שהגיע הזמן
להראות אותו לעולם, כיוון שהעולם ממתין לו. זהו זמן של טרנספורמציה, זמן של
שינויים גדולים, שלהם פנים רבות, הן חשוכות והן מוארות. הזמן נכון לאנשים שמחזיקים
בהשקפה ניטרלית, שיכולים לצפות בגלי האלימות וההרס שדומה שמופיעים מתוך הלך רוח
שלו ורגוע ואשר מסוגלים להיות נוכחים באהבה, ללא שיפוט.
היום,
אדבר על מחלה ובריאוּת. אבל זכרו: ביסודו של דבר, כל רצוני הוא לאפשר לכם להרגיש
שאני כאן. לתת לכם להרגיש שאתם שווים לי ושאני שווה לכם. אנו אחד, אנו נושאים
אנרגיית אור מסוימת ואנו עבדנו במשך זמן רב, במשך תקופות חיים רבות, כדי לקרקע את
האנרגיה הזאת ולעגן אותה על כדור הארץ. זו העבודה שלכם. זו המשימה שלכם.
הגיע
הזמן שתחדלו להתייחס אליי כאל אדם נערץ. אני אח וידיד שלכם, לא מאסטר שיש לסגוד
לו. אני רוצה להקיף אתכם באנרגיות של אהבה ואמת. זה כל מה שאני יכול לעשות. עכשיו,
הגיע תורכם להתייצב בזכות עצמכם ולאפשר לאור הלפידים שלכם להאיר.
מחלה
ובריאות... אלה הם נושאים שמופיעים בחייהם של אנשים רבים במוקדם או במאוחר. ראשית,
אני רוצה לומר לכם משהו על תופעת המחלה, על משמעותה. לכל המחלות מקור רוחני.
ברצוני להסביר לכם זאת על-ידי כך שאמנה את ההבדלים שבין הגופים השונים שלכם. בנוסף
לגוף הפיזי, שהוא נראה לעין אצל כולכם, יש לכם גם גוף רגשי, גוף מנטלי ודבר-מה
שאתם עשויים לכנות בשם גוף רוחני.
מחלה
מתחילה בעיקר בגוף הרגשי. מכאן חסימות מסוימות מתיישבות בגוף הפיזי, ברמה החומרית.
לעתים קרובות, אמונות מהגוף המנטלי תורמות אף הן להתפתחות חסימות רגשיות, וכך
להתגשמות של מחלה. אני מדבר על אמונות או הרגלי חשיבה מושרשים עמוק. לעתים קרובות,
אלה הן אמונות שקשורות למה שנכון ומוטעה בנוגע אליכם.
שיפוטים
עשויים לברוא, פשוטו כמשמעו, חסימות במערכת האנרגיה הרגשית שלכם. במקומות הללו
שבהם נוצרת חסימה, היכן שהאנרגיה הרגשית אינה יכולה לזרום בחופשיות, אנרגיה חשוכה
הופכת גלויה בהילה. אנרגיה זו עשויה להתמקם בגוף. אין זה הכרח, כיוון שתהליך זה
אורך זמן רב ויש די הזדמנויות לחזור לאיזון רגשי, לפני שמחלה (פיזית) מופיעה.
לכן, אל
תפחדו מרגשות חסומים. יש די זמן לפתור את המצב הלא-מאוזן. אולם, קיימת אפשרות
שבנקודה מסוימת, לא תהיו מסוגלים להתמודד עם חסימה זו באופן הולם, או אפילו להרגיש
בה. אולי אינכם מבחינים בחסימה ואינכם מודעים לה במידה רבה. במידה וכך קורה,
התסמין הפיזי מסייע לכם למעשה להפוך מודעים לחסימה. בדרך זו, תסמינים פיזיים או
כאב פיזי הם שפת הנשמה. הנשמה משתוקקת לתקשורת מלאה בין כל חלקיה. הנשמה מאושרת
כאשר קיימת זרימה חופשית של אנרגיה והתחדשות מתמשכת של כל ההיבטים שלה. החסימות
מונעות את הזרימה החופשית של האנרגיה והדבר מדכא את הנשמה.
המחלה
אפוא משמשת כסימן: היא מראה לכם היכן אתם זקוקים לריפוי. אף-על-פי שדומה שהמחלה היא
דבר שלילי, במובן שבו מטרידים אתכם כאבים ותסמינים מסוגים שונים, המפתח הוא לפרש
את המחלה כסימן או כתמרור. בדרך זו, קל יותר לשתף פעולה עם המחלה במקום להתנגד לה.
כיוון
שתכופות מחלה מייצגת רגש תקוע אשר נמצא (חלקית) מעבר לאופק שלכם, לא תמיד קל להבין
מה משמעות המחלה או התסמין. לפעמים קשה מאוד לגלות מה הנשמה מנסה לומר לכם באמצעות
מחלה ספציפית. אז עליכם להיכנס פנימה ולבחון את עצמכם ביסודיות, במובן הפיכתכם
מודעים בהדרגה לסוג האנרגיה שמגשימה את עצמה במחלה, לסימן שאתם מקבלים מהמחלה ומה
היא מנסה לומר לכם.
מודעות
זו מופרעת לעתים קרובות על-ידי העובדה שאתם כה מפחדים להיות חולים. התגובה הראשונה
למחלה היא בדרך כלל תגובה של הכחשה או התנגדות. אתם מעדיפים שהמחלה תיעלם במהירות
האפשרית, כיוון שהיא מפחידה אתכם. אתם מפחדים מהידרדרות, מחוסר שלמות, מהתמוטטות
ובסופו של דבר מהמוות. תגובה מבוהלת זו מצערת כיוון שהיא אינה מאפשרת לכם לראות את
נקודת המבט הרחבה לגבי המחלה. עליכם לראות את המחלה באור אחר. אתם עשויים גם לחוות
אותה כשליח של שינוי, כחזרה למשהו יקר שאיבדתם.
כדי
להבין את "תפקיד התמרור" של המחלה, חשוב מאוד לומר "כן"
לתסמינים ולכאבים המופיעים בגופכם. באמירת "כן", במובן שבו אתם מקבלים
את המצב של גופכם הפיזי, אתם פותרים למעשה חצי מהבעיה. הבעיה כאן אינה המחלה עצמה,
אלא מה שהיא מייצגת, את החסימה או החסימות שביסודה. המחלה תופסת ומאלצת אתכם להביט
בחסימה. כאשר אתם אומרים למחלה "כן" בלבכם ובנשמתכם, כבר פתרתם חלק
מהחסימה מבלי שידעתם כלל מה בדיוק המחלה רוצה לומר לכם.
אולם,
"אמירת כן" זו, הגישה הבסיסית של הקבלה, אינה קלה לכם. אתם עשויים לפגוש
בהתנגדות (רגשית או מנטלית) שגורמת לכם להמשיך לומר "לא" ~ לפעמים באופן
מעודן ולפעמים בעקשנות ~ למה שהגוף שלכם מרמז. לעתים קרובות, הגוף נותן רמזים
ספציפיים. למשל, הוא גורם לכם להרגיש שאתם חייבים לעשות הפסקה, לוותר על משימות
מסוימות, להיות נחמדים יותר לעצמכם, וכן הלאה. אף-על-פי שאינכם יודעים עדיין כיצד
לפרש את המחלה שלכם ברמה הרוחנית, תכופות אתם יכולים כבר להבין הרבה מאותם סימנים
מסוימים.
אבל אם
אתם מתעלמים משפת הגוף וממשיכים להתנגד למחלה, קשה מאוד להגיע למהות ולמשמעות
הרוחניות של המחלה. יש כעס ופחד רבים מדי שמקיפים אותה. תוכלו להשיג חירות פנימית
אמיתית רק על-ידי כך שתתמודדו ישירות עם המחלה שלכם, עם הכאב וחוסר הנוחות שלכם,
וכמו כן, עם רגשות הפחד והסלידה שלכם. אמצו אותם ושאלו אותם בשקט ובניטרליות: מה
אתם רוצים לומר לי?
בחברה
שלכם אינטימיות עם הגוף שלכם אינה ברורה מאליה. שיחה עם הגוף כישות שראויה לאהבה
ולכבוד אינה נחשבת טבעית. החברה שלכם "מאכילה" אתכם דימויים רבים
הנחשבים לאידיאליים בכל הקשור לאופן שבו הגוף שלכם צריך להיראות, מה משמעות הכושר
הגופני והבריאות, ומה "מותר ואסור" לשתות ולאכול. בקיצור, ישנם כל מיני
סוגים של כללים וסטנדרטים הקובעים כיצד צריכים להיראות חיים ארוכים ובריאים.
אבל כל
הדימויים הללו שנחשבים לאידיאל אינם קשורים לנתיב הנשמה. נתיב הנשמה הוא אישי
ביותר. לכן, התכוונות אישית מאוד מתבקשת מכם כדי לגלות את האמת בנוגע למחלה,
לתסמינים או למתחים שאתם נושאים עמכם. אתם מתבקשים לוותר על כל רעיונות העולם
החיצון ולחפש אחר האמת שלכם, עמוק בתוך עצמכם.
זה אתגר
גדול עבורכם, כיוון שהפחד והפאניקה שאוחזים בכם במקרה של מחלה, גורמים לכם לפנות
לסמכויות שמחוץ לעצמכם. אתם מתחילים לחפש אחר סמכויות חיצוניות שעשויות לייעץ לכם
ולנחם אתכם. אלה עשויות להיות רופא או מומחה ברפואה אלטרנטיבית; ביסודו של דבר אין
כל הבדל. המפתח הוא שמתוך פחד אתם מוותרים על האחריות שלכם באותו רגע ומעבירים
אותה חלקית לידי מישהו אחר.
כמובן
שאין כל רע בהקשבה לעצותיו של מומחה ולעתים קרובות יהיה זה מעשה נבון מאוד. אבל אז
חשוב לקחת ידע זה פנימה ולשקול אותו בתוך לבכם. העריכו את ערכו של הידע הזה. אתם
הבוס, המאסטר של גופכם, של חייכם. רק אתם יודעים מה טוב ביותר עבור הגוף שלכם.
במובן העמוק ביותר של המילה, אתם הבורא של הגוף שלכם.
השגת
אינטימיות עם גופכם מחייבת תרגול. אין היא דבר ברור מאליו. אל תוותרו על כך בקלות
רבה מדי. כאשר אתם מתמודדים עם מתחים או תסמינים עקשניים, נסו לבחון אותם שוב.
הירגעו ואז נועו מתוך מודעות ניטרלית למקומות בגופכם שבהם קיימים תסמינים או
אנרגיה של מחלה. בקשו את הכאב או את המחלה לעטות צורה של ישות חיה דמיונית, כדי
שתוכלו לדבר עמם. בקשו מהם להופיע בצורת בעל חיים, או ילד או אדם. או בקשו מהם
להופיע כמדריך, בכל צורה שהיא. השתמשו בדמיון שלכם! הדמיון הוא כלי יקר ערך
באמצעותו ניתן לגלות את המניעים העמוקים ביותר של הנשמה שלכם.
אם אתם
עושים זאת ומבחינים שהגוף שלכם משיב ~ באמצעות דימויים או תחושות ~ אתם עשויים
להרגיש שמחה. אתם עשויים לחוש אושר על שחידשתם את הקשר, על ששבתם ויצרתם
אינטימיות. ברגע שתבינו שאתם היחידים שמסוגלים לעשות זאת, שאין שום דבר ואף אחד
מלבדכם אשר מסוגל להגשים משימה זו של הכרת הגוף שלכם מבפנים ומבחוץ, הביטחון העצמי
שלכם ישוב. ביטחון עצמי זה מקל עליכם להרגיש מה המחלה מנסה לומר לכם. הוא מונע מכם
לבטל את התשובות שאתם מקבלים מהעצמי הפנימי שלכם, בגלל רעיונות מנטליים או רעיונות
של אנשים אחרים. אינטימיות עם הגוף מועילה ביותר, בכל הנסיבות, אבל בייחוד כאשר
הגוף מפגין מחלות או תסמינים.
הדרך
שבה אתם מאפשרים לגוף שלכם לדבר היא אהבה. אתם לא תעודדו תקשורת עם גופכם כאשר
תנסו לסלק את המחלה על-ידי שינון נלהב של מחייבות [הצהרות חיוביות] או הדמיות
מרפאות. זו עדיין צורה של מאבק או התנגדות. המפתח הוא שאתם מבינים את משמעות החלק
החולה של גופכם. אם אתם מבינים אותו, הדברים יכולים להשתנות וניתן להסיר את
החסימות הרגשיות. כך פועל תהליך הריפוי. לא מאבק במחלה, בדרך זו או אחרת, אלא
קבלתה כידידה שרוצה להראות לכם את הכיוון הנכון. קשה להבין זאת, כיוון שהמחלה
מפחידה ומלחיצה אתכם. אולם, קבלת המחלה שלכם היא הדרך היחידה, הנתיב היחיד לאור.
המחלה רוצה להחזיר אתכם הביתה.
תכלית
המחלה היא לאפשר לכם להשיג הבנה טובה ועמוקה יותר לגבי עצמכם. החלמה פיזית יכולה
להיות התוצאה. אבל לא תמיד זה עובד כך. המחלה לא תמיד נעלמת ברגע שאתם יורדים
לעומק ולשורשי החסימה הרגשית.
בנקודה
זו ברצוני לומר כמה מילים על מחלות כרוניות ועל מחלות חשוכות מרפא (סופניות).
במקרה של מחלה כרונית, קיימות בעיות פיזיות מתמשכות. בייחוד בתקופות רגישות אלה,
שבהן אתם מאבדים פחות או יותר קשר עם העצמי הפנימי שלכם, התסמינים שבים ומופיעים,
לפעמים אפילו בעוצמה גדולה יותר. הדבר עלול להיות מדכא למדי. לכן, אני מבקש מכם
להתבונן במחלה מנקודת מבט רחבה יותר. אל תנסו להורות למחלה להיעלם. נסו לראות בה
אורח רצוי.
אנשים
הסובלים ממחלה כרונית לוקחים על עצמם משימה קשה למדי. ברמת הנשמה, הם הסכימו
להתמודד עם הפחדים שצצים ועולים בגלל המחלה שלהם, ולהתמודד עם תפיסות הנחשבות
לאידיאליות על האופן שבו אדם צריך לתפקד בחיים. המוכנות להתמודד עם אתגר שכזה
מצביעה על אומץ רב.
תכופות
קורה שהנשמה בוחרת במחלה כרונית כדי לעבוד על נושא מסוים בדרך ממוקדת ביותר. המחלה
מחזירה אתכם בכל פעם לרגשות מסוימים. קיים דפוס רגשי שמתלווה למחלה. התמודדות
חוזרת ונשנית עם הרגשות הללו היא משימה כבדה, אבל היא נושאת פרות רבים עבור הנשמה.
לעתים
קרובות למדי, לחיים שכאלה עומק רב ועושר פנימי שלא תמיד גלויים לעיני אנשים אחרים.
לכן, לא תמיד תהיה זו פעולה תומכת לנסות להגיע או לקוות ללא הרף לשיפור של מצב
רפואי. העובדה היא שתכופות המחלה ממשיכה בתנועה ספירלית, מבצעת תנועות מעגליות
כלפי מעלה, לרמה גבוהה יותר, אף-על-פי שדומה שאתם לוקים באותם תסמינים בכל פעם.
אין זו דרך הפעולה ברמה הרוחנית. ברמה זו, אינכם נסוגים אלא מגיעים לעומקים גדולים
אף יותר בעת ההתמודדות עם רגשות שאפשר שהתעלמתם מהם בתקופות חיים קודמות.
הדבר
נכון גם לגבי ליקויים פיזיים תורשתיים או מולדים. בהקשר זה, אתם מדברים לעתים על
קרמה, אבל אני זהיר בכל הקשור לתפיסה זו, כיוון שיש לכם נטייה לייחס קרמה לפשע
ולענישה. לא כך עובדת הקרמה. לנשמה רצון כנה להכיר את עצמה לגמרי ולהיות חופשייה.
זו התשוקה העמוקה ביותר שלה. מתוך רצון נחוש זה, היא מקבלת על עצמה לעתים תחלואים,
מחלות וליקויים פיזיים אשר מסייעים לה להשיג את מטרותיה. בוודאי שאין זה עניין של
השבת חוב. זו כוונה עמוקה לצאת לחופשי, ולפעמים הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא
לחוות (באופן קיצוני) נסיבות קשות בכל הקשור לגופכם. עלינו להתייחס בכבוד הגדול
ביותר לכוונה שכזו. בייחוד בחברה שלכם, שבה מטופחים אידיאלים ודימויים בלתי
אנושיים בכל הקשור לנושאים של תפקוד, תועלת, יופי והצלחה של בני האדם. אידיאלים לא
מציאותיים אלה מקשים עליכם אף יותר לחיות את חייכם במידה ואתם סובלים מנכות או
מליקוי גופני ואף-על-פי-כן לחוות אותם כבעלי משמעות ומלאי שמחה.
האמיצים
שביניכם הם אלה שהסכימו לחוות חיים של בריאות לקויה. הם גם מקרינים סוג של בהירות
וכבוד לאחרים אשר עשויים לחיות את חייהם בקלות. כאשר אתם מצליחים על פי הסטנדרטים
הרווחים של החברה, בדרך כלל קשה יותר לחשוב מי אתם באמת ומה המניעים שלכם בחיים.
בייחוד לחולים או לנכים, יש תפקיד של "תמרור" עבור אנשים אלה. הם
"מדריך" לאמת ולבהירות. כיוון שהאמת אין משמעותה שלמות, אלא אהבה כלפי
כל הקיים והכרה בו.
לבסוף,
ברצוני לומר משהו על מחלות סופניות וחשוכות מרפא. לפעמים יהיה זה ברור שאדם כלשהו
לא ישרוד. הגוף נכנע בהדרגה למחלה. "הגוף הארצי" אינו שורד. ברגע זה, מה
עושה נשמה אשר מוצאת את עצמה בתוך הגוף? כל עוד אתם ממשיכים להתנגד למחלה, אינכם
יכולים ליצור קשר עם נשמתכם, עם הידיעה הפנימית שאומרת לכם שהגיע הזמן לומר שלום.
לפעמים אתם יודעים מראש שעליכם לעזוב, אבל הרעיון מפיל עליכם אימה וצער גדולים
כל-כך שאתם ממשיכים להילחם. אתם משתוקקים להמתין לאותה תרופה חדשה שתופיע, או אתם
ממתינים לטיפול אחר בעתיד הקרוב שעשוי להועיל.
גישה זו
מובנת למדי ובוודאי שאיני רוצה לגנותה, אבל אתם פוגעים בעצמכם בדרך נוראה. אם
תוותרו ותאפשרו למוות להתקרב, אתם תבחינו שהמוות אינו יריב, אלא ידיד. המוות משחרר
אתכם מהמאבק.
אם
תשתפו פעולה עם מה שהמוות רוצה לומר לכם, אתם תעברו כמה שלבים לפני שהתהליך הממשי
של המוות יתרחש. שלבים אלה קשורים לשחרור הדרגתי של כל הדברים הארציים. שחרור של
האהובים שלכם, של הסביבה (הארצית) שלכם, של החושים שלכם באמצעותם אתם רואים את כל
הסובב אתכם. זהו תהליך יפהפה וטבעי.
חבל
יהיה להאפיל על תהליך זה באמצעות גישה של מאבק, שבה אתם מנסים להיאחז בחיים בכל
מחיר. לעתים קרובות, הגוף כבר הפך כה שברירי שאין עוד טעם לחיים. שחררו אותו.
המוות הוא הגואל והמשחרר, שבא לשרת אתכם. המוות אינו האויב שלכם. המוות מביא לכם
חיים חדשים.
כאשר
אתם שוהים במחיצת אדם החולה במחלה סופנית וכאשר אתם מרגישים שהוא יודע שהוא עומד
למות, נסו לדבר עמו על כך ברכות ובזהירות. זו הקלה לאדם שעומד למות. המעשה היקר
ביותר שאתם יכולים לעשות למען אדם ההולך למות, הוא לשבת לצדו ולהחזיק בידו. אין
דבר נוסף שעליכם לדעת או להיות מסוגלים לעשות בחברת אדם גוסס.
טיפול
בחולים סופניים חשוב מאוד בחברה שלכם. יום אחד כולכם תתמודדו עמו במסגרת המשפחה
שלכם או במסגרת מעגל המכרים שלכם. פשוט היו נוכחים עם האדם הגוסס והרגישו במסע
הקרב. הרגישו ברגע העוצמתי והאדיר שבו הנשמה עוזבת את הגוף ושבה לממלכות האחרות,
לביתה.
אל
תחשיבו את המחלה שמובילה למוות כאויב, לו תפסידו בקרב בסופו של דבר. אין זה קרב.
לעתים קרובות מאוד, המוות בא כדי לשחרר אתכם מכאב ומסבל גדולים אף יותר. בוודאי
שאינכם מפסידנים. אתם פשוט ממשיכים בנתיב שלכם בדרך אחרת.
לפעמים,
ישנם נושאים ספציפיים שהייתם רוצים לחוות או להתגבר עליהם בחיים האלה, ושלא ניתן
להשלימם. הדבר עלול לצער אתכם, ולא רק אתכם אלא גם את אלה שנותרו מאחור.
אף-על-פי-כן, אני מבקש מכם להניח לדברים הללו, כיוון שיש חכמה עמוקה יותר בפעולה
אשר מדריכה אתכם ואשר תאחד אתכם ואת אהוביכם בנסיבות חדשות וטובות יותר. יום אחד,
תשובו ותפגשו ותחגגו את החיים.
היום,
התחינה גדולה ביותר שלי ביחס למחלה היא: אמצו את המחלה שלכם. הקיפו את המחלה באהבה
ובמודעות והניחו לה להוביל אתכם להבנה עמוקה יותר לגבי עצמכם. השליכו את עצמכם אל
תוך המחלה ואפשרו לעצמכם לברוא תקשורת משמעותית יותר עם עצמכם. כניעה אין משמעותה
שעליכם להיות פסיביים או מרירים לגבי המחלה שלכם, אלא לשתף עמה פעולה בדרך
אקטיבית, כידידה.
אני
מחבק אתכם בכל אהבתי ומבקש מכם להרגיש בנוכחותי היום, באנרגיית המשיח. הרגישו
באהבתי, הנגישה לכולכם, בעת מחלה ובעת בריאוּת. יש אהבה רבה כל-כך בכל מקום סביבכם
ואשר נגישה לכולכם, ברגע שתשחררו את השיפוטים שלכם. שיפוטים לגבי מה שאתם עושים
ולמה שאינכם ראויים, לגבי מה שאתם עושים נכון ולא-נכון, לגבי כל הדברים שעדיין
עליכם לעשות ולהשיג. שחררו הכל. האהבה נוכחת כאן ועכשיו, למען כולכם.
היה זה המסר
האחרון בסדרת הריפוי. בדצמבר 2005 התחלנו בסדרת תקשורים חדשה, ששמה: "להיות
עובד אור בעידן החדש".
מאנגלית:
סמדר ברגמן
אל תשכחו לתמוך בעבודה המושקעת בתרגום ולהעניק
תמורה!
התמורה שלכם היא שמאפשרת את המשך קיום האתר.
תודה.
כעת אפשר להעניק
תמורה באמצעות כרטיס אשראי, בקליק אחד.
לחצו על הקישור
אפשר גם לשלוח שיק
לפקודת "הוצאת אהבה", לכתובת:
ת"ד 1139
כוכב יאיר 44864